סקרים אלו נערכים במקרים רבים ע"י גופים פרטיים המתוגמלים לא פעם לפי יכולתם להגדיל את השומה ולפיכך, יעדיפו על פי רוב פרשנות המיטיבה עם הרשות באופן מובהק.כאמור לעיל, מוצאות שומות מוגדלות בהן אנו מוצאים שינויי שיטות מדידה, פרשנות מחמירה חדשה להוראות הארנונה וכמובן גם עדכוני ותיקוני שומה הנובעים מגידול שטחים ו/או תיקוני טעויות.

ידיעון זה עניינו בגידול המשמעותי בחיובי מרכיבי "קרקע תפוסה" הבא לידי ביטוי באופן מובהק בסקרים האמורים. ובכן; רכיב הקרקע התפוסה כפי שמופיע בסעיף ההגדרות שבפקודת העיריות הינו – כל קרקע שבתחום העירייה שאינה אדמה חקלאית, שמשתמשים בה ומחזיקים אותה לא יחד עם בנין;

מאחר ולאחרונה אנו נתקלים בחיובי שטחי קרקע שנכונותם ו/אנו חוקיותם מוטלת בספק ובכלל זה כמובן הגדלת שטחי הקרקע לחיוב. אנו מוצאים לנכון להביא מס' הבהרות לתשומת ליבכם.

עפ"י סעיף 269 לפקודת העיריות, בהגדרת קרקע תפוסה ישנם שני תנאים מצטברים:
א. קרקע שמשתמשים בה.
ב. קרקע שמחזיקים אותה לא יחד עם הבנין.

כלומר, על מנת שהעירייה תוכל לחייב קרקע כ"קרקע תפוסה" יש צורך הן בשימוש והן בהחזקה. סוגיה זו של חיוב "קרקע תפוסה" אינה פשוטה כלל ועיקר וכבר ניתן בה מספר רב של פסקי דין ואך לאחרונה קיבלה התייחסות ספציפית בפס"ד בעניין עמ"נ 115/07 רבינוביץ מברשות נ' עיריית ת"א. באופן כללי נדגיש כילא כל קרקע שמחזיקים בה צריכה להיות מחויבת בארנונה בהיעדר שימוש ממשי.

יש לזכור, למרות שתעריף קרקע תפוסה בד"כ הינו תעריף זול, בדיקת החיוב יכולה להביא לחסכונות משמעותיים.