עובדות וטענות הצדדים:
הסכסוך נסוב סביב חוב ארנונה מעל 100,000 ₪, לעיריית ירושלים, שנוצר ע"י מר פרידמן, בין השנים 2000-2008. העירייה הגישה תביעה על החוב רק בשנת 2015 (עד אז ניסתה לגבות את החוב בהליכים מנהליים). פרידמן טען להתיישנות על התגבשות החוב. כשמנגד טענה העירייה שהתביעה לא התיישנה כי במשך השנים נקטה בהליכי גביה מנהליים אשר לטענתה עצרו את מרוץ ההתיישנות.

עוד טענה העירייה כי הליכי גבייה מנהליים עוצרים את מרוץ ההתיישנות בשל המונח "תובענה" בסעיף 2 לחוק ההתיישנות, שלטענתם כולל הליכי גבייה מנהליים.

השאלה המשפטית:
האם הליכי גבייה מנהליים שננקטו על ידי רשות מנהלית –כמו הליכים לגביית חובות ארנונה, עוצרים את מרוץ ההתיישנות בהליך אזרחי?

בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי קבעו כי הליכי גבייה מנהליים של חוב ארנונה אינם עוצרים את מרוץ ההתיישנות לעניין הגשת תביעה אזרחית בשל החוב. משכך הגישה העירייה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

השאלה נדונה בפני 3 שופטים וניתנה עמדת היועץ המשפטי לממשלה בנושא.

הכרעת בית המשפט העליון:
עמדת בית המשפט העליון לעניין זה כי אין בכוחם של הליכי גבייה מנהליים שנקטה רשות מנהלית כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות בהליך אזרחי.
קביעת בית המשפט היא כי הליכי גבייה לא הושוו ל"תובענה" אלא ל"תביעה לקיום זכות" ואין בסיס לשוני לכך ש"תובענה" כוללת גם הליכי גבייה מנהליים.

לעניין שאלת תחולת ההלכה, היועמ"ש, שהסכים לקביעת ביהמ"ש, ביקש לקבוע כי הלכה זו תחול באופן פרוספקטיבי-מעתה והילך. אך ביהמ"ש לא הסכים לקבל את גישת היועמ"ש. ביהמ"ש קבע בהלכה זו כי גם אם נסגרו דלתות ההליך האזרחי, דלתות ההליך המנהלי לא ננעלו בפני הרשויות. פעולות הגבייה המנהליות שנקטה רשות, אינן עוצרות אמנם את המרוץ האזרחי, אך הן עשויות לעצור את מרוץ ההתיישנות המנהלי.
משכך, ההלכה תחול גם לאחור.

התקציר בוצע ע"י ריפאנד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי