לאחרונה (6/22) התקבל פס"ד נוסף בעניין סיווג חניונים לצרכי ארנונה. פס"ד בעניין איסתא ואוטו חן נגד עיריית תל אביב אשר שמר על המגמה לפיה חניות בעלות אופי עסקי פרטי יסווגו לפי סיווג מסחרי. יש לומר שפסיקת העליון והמחוזי אינה מפתיעה ואולי אף במקרה זה גם מובנת אלא שאנו סבורים כי את נושא החניונים יש לעגן זאת בחקיקה ברורה.

ובכן; נושא הארנונה לחניונים מתגלגל כבר מספר שנים בבתי המשפט והמגמה ברורה והיא נטייה לחייב חניונים לפי סיווגים מסחריים. כמובן שקיימת שונות בין רשויות המקומיות השונות, בין צווי ארנונה והפרקטיקה ואולם, סדרה של פסקי דין יצרו מציאות עגומה לפיה חניות צמודות לעסקים יחויבו לפי סיווג הנכס העיקרי אותו הם משרתות. המשמעות שחניונים בסדר גודל אדיר הופכים יום בהיר אחד למושא חיובי ארנונה הזהה למשרדים אותם הם משרתים.

לצורך ההמחשה: בנין משרדים בן 30 קומות אשר יש לו 5 מפלסי חניה עלול למצוא עצמו משלם ארנונה עסקית מלאה על שטחי החניה במפלס מינוס 5 בדיוק כפי שמשולמת ארנונה על המשרד בקומה ה 30 וזאת ללא כל חוק, חרף התכנון והפרקטיקה שהיתה נהוגה בעת הקמתו וכל זאת רק על בסיס פרשנות ופסיקה כאשר ברור לכל כי זו לא היתה כוונת המחוקק.

לכאורה פרשנות הרשויות ופסיקת ביהמ"ש מנסה לעשות תיקון אך בפועל יוצרת עיוות נוראי וזעזוע אדיר שמוביל לתוצאות אבסורדיות לפיהן, עלות ארנונה גבוהה מדמי השכירות, שטחי חניה מוערכים על ידי העירייה לפי פעילות מסחרית מלאה בניגוד לכל כלל ארנונה (הכלל הבסיסי הינו שארנונה משולמת לפי שימוש בפועל ולא לפי מחזיק, אז כיצד חניה אחת תשלם 30 ₪ למ"ר לשנה וחניה סמוכה המשמשת גם היא לחניה תידרש ל- 400 ₪ למ"ר לשנה?) ובכלל זאת ארנונה עסקית על מאות אלפי מ"ר של חניונים שמשמשים בפועל לחניה בלבד.

הרציונל בתחילת הדרך היה לכאורה הטבה עם חניות שפותרות את מצוקת החניה ולכן נקבע מעין מדרג חניונים. כאשר הרמה הנעלה הינה חניונים ללא תשלום המשרתים את כלל הציבור, לאחריהם חניונים בתשלום למזדמנים ולבסוף חניות צמודות קבועות. אלא שאנו סבורים שלא הגיוני לפטור את המצוקה בפרשנות או פסיקה  לאחר הקמת החניונים ובטח לבטח כאשר אין חוק ברור שמסדיר זאת.

לאור העובדה שמבנים רבים הינם לקוחות שבויים לפיכך, נדרש תכנון פעילות ותכנון מס כדי למנוע את הפגיעה האנושה בכדאיות.