פס"ד בנושא ארנונה

השאלה – האם עירייה רשאית לחייב חברות גז בתשלום ארנונה עבור שטחים בהם מוטמנים צוברי גז המשמשים לאספקת גז לבתים משותפים?
בית המשפט קיבל את התירה ופסק כלהלן:
קרקע תפוסה מוגדרת בפקודת העיריות. הסיווג מורכב מארבעה רכיבים: (1) קרקע בתחום העירייה; (2) שאינה אדמה חקלאית; (3) משתמשים בה ומחזיקים אותה; (4) השימוש וההחזקה אינם ביחד עם הבניין.
העברת קווי תשתית מתחת לפני האדמה אינה מהווה כשלעצמה "שימוש בקרקע". תחזוקה שוטפת של קווי התשתית כפעולות שוליות המסתכמות במעבר בשטח אינה מקימה אף היא את רכיב ה'שימוש', וכך אף הגבלת השימושים האחרים שיכולים להיעשות בקרקע.
מכיוון שלא כל שימוש יצדיק גביית ארנונה, נדרש כי השימוש יהיה 'שימוש ייחודי', קרי, שימוש המובחן מן השימוש שנעשה בקרקע על ידי כלל הציבור. לצורך סיווג כ"קרקע תפוסה" נדרשת הוכחתם של שני יסודות- החזקה ושימוש. על פי המבחנים הקבועים בדין, היסודות הללו אינם מתקיימים בהקשר לצוברי גז המוטמנים בקרקע. הרשות לא הוכיחה שבמציאות שבה מוטמנים צוברים בקרקע, לא ניתן לעשות בה כל שימוש. חובת ההוכחה בעניין זה עליה. העותרות אינן המחזיקות בקרקע בה טמונים הצוברים.
מסקנה זו יוצאת מן ההנחה שרוב הצוברים מוטמנים בשטחי בתים משותפים או בשטחים ציבוריים שבהם אין מניעה לעשות שימוש בתכסית הקרקע המכסה את הצובר ואת השטח שמסביבו, המוגדר כ"מרווח ביטחון".