מטרת החוק כפי שהוגדרה ע"י ידי משרד הפנים:
1. הבטחת האיכות הנאותה של הסביבה.
2. מניעת סכנות לשלום הציבור
3. בטיחות של הנמצאים במקום העסק
4. מניעת סכנת הידבקות ומחלות בעלי חיים
5. הבטחת בריאות הציבור
6. הבטחת קיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה ולשרותי הכבאות.

מתוקף חוק זה תוקנו צו ותקנות רישוי עסקים וזאת לצורך מימוש מטרות החוק.
ככלל מונו הרשויות המקומיות להיות רשויות הרישוי והן אלו הממונות ומוסמכת ליתן את ההיתר/הרישיון בין אם קבוע או בין אם זמני.
במהלך שנת 2006 דווח בדו"ח מבקר המדינה כי נושא רישיונות העסק מהווה בעיה רוחבית וצויין כי בהערכה גסה שליש מהעסקים הטעונים רישיון עסק פועלים ללא רישיון כאמור.
בנוסף, החלו לפעול במסלולים להסדיר ולשפר את תהליכי הרישוי וזאת מתוך הבנה כי קיימים תהליכים סותרים ו/או לא הגיוניים בנוקשותם לצורך הסדרת הרישיונות. אי לכך החלו בבחינת תהליכי שיפור כגון- ועדת הבר והוועדה הבין-משרדית לרישוי עסקים ובכלל זה מסלולים ירוקים ופיתוח מודעות ם ברשויות עצמן ולא רק אצל העסקים הטעונים רישוי עסק, אפילו משרד הפנים פרסום הנחיות בעניין זה.
ניתן בהחלט לראות שיפור הם בתהליכי הרישוי, במודעות הולכת וגוברת אל עסקים ואף חברות העוסקות בהסדרת נושאים אלו באופן ייחודי כגון חברת ריפאנד.
לצערנו הרב עדיין קימות בעיות מהותיות החוצות את כל התחומים והמערכות הנוגעות בתחום:
א. המודעות עדיין ירודה.
ב. תהליכי הרישוי עדיין מסורבלים וטרם הוסדרו והובארו כל התקנות.
ג. לא כל הרשויות מאתרות את הנושא כנושא מספיק חשוב וכפועל יוצא לא מבצעות ומסייעות בקידום התהליכים במישורים רבים כגון:

• בטיפול מול גורמי אישרור.
• בהבנה כי עסק חדש שצריך רישיון עסק חייב לקצר באופן ניכר את תהליך הטיפול שהרי זה בדר"כ הזמן הקריטי שלו.
• אפילו תהליכי האכיפה חלשים יחסית.

אסקור איפוא כמה מן הבעיות של בעיות הרישוי כפי שאנו, חברת ריפאנד המתמחה בתחום רואה אותן במסגרת פעילות שוטפת בתחום:
א. לוח הזמנים בפתיחת עסק- לטעמנו קיים מצב כמעט לא הגיוני לפיו עסק חדש נידרש לעבור מסכת דרישות יקרות ומורכבות כדי לקבל את רישיון העסק כאשר הלכה למעשה ימיו וצעדיו הראשונים קשים מבחינה תזרימית. לטעמנו טוב היה אילו היתה הרשות מלווה את העסק בצעדיו הראשונים באופן צמוד בדרישות סף תוך התחייבות לעמידה באותן דרישות בסיס. כך יכול היה לקבל העסק אישור עקרוני וזמני לפעול ותוך כדי תנועה לשפר את הדרישות בהתאם לדרישות החוק. עניין זה אכן מטופל וטופל כמעט בכל המסגרות ואכן אנו רואים עסקים רבים המקבלים אישורים זמניים וככל שאין סכנה ובעיות בטיחות אז ניתנת להם האפשרות לפעול לתקופה קצובה.

ב. דרישות מופרזות ולעיתים לא ברורות- לאור מספר אירועי "אסונות רישוי ושימושים" נוצרת התחושה כי ישנה איזו מטוטלת שהפכה מרשלנות לדרישות מוגזמות שלעיתים כלל לא נדרשות לפי חוק. כפועל יוצא עולה שרשויות האשרור מציבות דרישות חריגות שלאו דווקא הכרחיות ובכל מנחיתים מכת מוות על עסק קיים ומוציאים את הכדאיות מעסקים חדשים.

ג. שירותיות וזמינות- לעיתים עולה התחושה שישנן מחלקות שאינן מבינות את משמעות הזמינות והצורך בליווי עסק בחיתוליו ובכלל זה את משמעות המושג שירותיות- טול את את אותו עובד רישוי ושים אותו בחברת הייטק מחלקת שירות לקוחות ואז שאל מה ההבדל. לטעמנו נכון היה לו מחלקות הרישוי היו מונות צוותים מוגברים ומחוזקים כדי לסייע לעסקים לפעול ולהתקיים ובכלל זה מבינות כי השירות יכול וצריך להינתן בדחיפה ולא משיכה. כלומר, שיגיע רפרנט וממש ילווה ויתדרך את העסק כיצד לקצר את התהליך- לא כמאכר אלא כשיטה- שירותיות (יכול להיות אולי אפילו באופן מופרט). לדוגמא- בירושלים קיימת מחלקה לפיתוח עסקי ובין היתר מנחים בקידום תהליכי רישוי כפועל יוצא העבודה שם מעולה.

ד. מי באמת מאשר?- הצורך בעבודה כפולה הן מול גורמי אשרור והן מול גורמי הרשות יוצר סרבול- טוב היה אילו גורמי האשרור היו ממונים על ידי המשרדים המאשרים והיו פעולים באופן קבוע בתוך הרשות המקומית. כלומר, המשטרה היתה ממנה או מכשירה ממונה משטרה שיעבוד במחלקת הרישוי עצמה. הסוד עסקים יהיו מוכנים לשלם אגרות גבוהות יותר על פתיחת עסק ובלבד שהתהליך יהיה יותר קצר!!!

ה. אין אחידות- הן הדרישות והן הפרקטיקה של הרשויות המקומיות שונות מאחת לשנייה. יכולה רשות אחת לדרוש ולקבוע נהלים עצמאיים ולדרוש דרישה שונה לחלוטין מרשות סמוכה ובכך ליצור עומס ואי בהירות. אילו היו כללים ברורים בכל הרשויות היה קל יותר להטמיע את סוגי הדרישות הן אצל נותני השירותים והן אצל העסקים. יתרה מכך, אפילו תהליכי הרישוי והגשת הבקשות שונות מרשות אחת לשנייה ובכך לא תמיד ברור מהו המסלול הנכון בעת קבלת ההחלטה על פתיחת עסק או השכרת נכס פוטנציאלי. לדוגמא- עת"א לא תאפשר אף לא פתיחת בקשה ללא אישור עקרוני של משרד הבריאות כאשר בפ"ת בתהליך הפוך קודם יש להגיש בקשה ואח"כ אישור עקרוני (אינני אומר האם התהליך הזה טוב מהשני אלא מצביע על חוסר האחידות. אגב, גם באכיפה לא קיימת אחידות- ישנן רשויות שיסגרו עסק באופן מיידי במקרים בהם ישנה סכנה לבריאות וביטחון הציבור, בעוד שאחרות ימשיכו לתת תנו דו"חות וקנסות ובמידה ולא יהיה מענה בזמן סביר לד"וחות פיקוח אלו יועבר הטיפול למחלקה המשפטית ברשות המקומית.

ו. כיבוי אש- את הגורם הזה נציין בנפרד מכמה סיבות:

• כאן האכיפה היא הקשה והנוקשה ביותר.
• דרישותיהן לעיתים מופקעות.
• עלויות עמידה בדרישות הינן הגבוהות ביותר על פי רוב.
• התקנות אינן ברורות דיו ואף ניתנות לפרשנות.

לטעמנו מהטעמים האמורים לעיל חייב מנגנון כיבוי האש לבחון מהם הדרישות המינימאליות והכרחיות לצורך עמידה בתנאי הסף ולא מה הדרישות המקסימאליות. המציאות הינה כי יועצי כיבוי האש מפחיתים דרישות באופן ניכר, כלומר הדרישות בוהות באופן לא סביר. להדגיש אין הכוונה שאכיפה ודרישה משמעותם שלילית אלא לומר שלעיתים דרישות מקסימאליות לא עומדות עם חיי מסחר סבירים.

טיפול במיסוי עירוני, נשמח לסייע לכם בכל הקשור לרישוי עסקכם.