לאחרונה אנו נתקלים בפניות חוזרות ונשנות של לקוחות שיום בהיר אחד קיבלו הודעת שומה מתקנת לפיה שונו חיובי שטחי החניות שלהם לתעריפים מסחריים. חלקם של השינויים מתוקנים אף באופן רטרואקטיבי תוך השתת ריביות פיגורים.

הרעיון הכללי שמקום חניה במרתף אפלולי הופך יום בהיר לאחד לשטח עיקרי בתעריף זהה למשרד ללא שמישהו נתן על כך את הדעת בהיבט החקיקתי מעורר שאלות קשות ביותר על הסמכויות שקנו להן רשויות מקומות ויותר מכך על המרחק שהולכת הרשות השופטת ללא שהלכה למעשה נשענת על חוק מסודר בעניין.

במסמך זה אגע במספר נקודות שעשויות להיות לעזר לאותם נישומים הן לצורכי תכנון מס לגיטימי והן לצורך התמודדות עם דרישות אלימות אלו.

אציין ואדגיש כי לשיטתנו מדובר באירועים לא סבירים בעיקר באופן שמתקבלת ההחלטה להתחיל ולחייב שטחי חניות כשטחים עיקריים. אנו סבורים כי הגיעה העת למסד עניין זה במסגרות חוקיות ברורות ומסודרת בשם עקרון הוודאות על מנת שכל נישום ידע לכלכל צעדיו.

תקנות הסדרים במשק המדינה קובעות: "חניון- בין מקורה ובין שאינו מקורה ואשר החניה בו נעשית תמורת תשלום"

בעת האחרונה הפרשנות המחודשת לסעיף זה מובילה להכרה בתעריפי חניון רק לעסקים שעיסוקם הוא חניון ולא למבנים אשר בהם יש חניות, כאשר הרציונל מאחורי זה הינו שאותן חניות משרתות את הציבור הרחב, קרי חניון ציבורי. ומנגד חניון אשר אינו חניון ציבורי למעשה לא יוכל להינות מאותם תעריפי חניונים וכל חניה תחוייב לפיה הסיווג העיקרי של העסק אותו היא משרתת.
כבר כאן עולה שאלה כיצד יחשב חניון צמוד אשר בעליו מקבל תשלום במסגרת שכר דירה קבוע, מנוי, תשלום שוטף ולא כחניון מזדמן פתוח. ניתן לומר שכבר בנקודה זו אנחנו חשים מתח כשלהו שהרי החוק אינו מגדיר מהו התשלום או מה סוג העסק רק מציין כי יש לקבל תמורה כלשהי עם החניה .

במספר פסקי דין שעליהן חתום לא פחות מאשר ביהמ"ש העליון נקבע באופן כללי כי שטח של חניות המוצמד לעסק למעשה יחוייב לפי תעריף העסק ולא לפי תעריפי החניה. קרי, כדי שחניה תהנה מתעריף חניון יש לבחון את ההנאה של כלל הציבור מאותו מקום חניה ולא להיטיב עם בעל עסק אשר מקום החניה שלו תפוס גם כאשר הוא לא נוכח.

לטעמנו מדובר בשינוי לא סביר שכן מתחמים מסחריים רבים כמו גם בנייני משרדים אשר בהם מצויים שטחי חניה אדירים עלולים למצוא עצמם מחוייבים לפי תעריפים עיקריים ללא שניתנה על כך הדעת התחיקתית אלא לכל היותר מדובר באקטיוויזם שיפוטי בעל השפעות מרחיקות לכת.

יצויין כי מתוקף פקודת העיריות קנו לעצמן רשויות מקומיות סמכות לחוקק צווי ארנונה אשר אלו מגדירים את הסיווגים והתעריפים לחיוב שטחי חניה. למעשה לכל רשות יש צו ארנונה שלה וקיימת שונות גבוהה בין הרשויות השונות. חלקן של הרשויות עיגנו תעריפים ספציפיים לחניות צמודות לעסקים ולפיכך, שם לטעמנו כלל אין שאלה כיצד לסווג חניות צמודות ויש ללכת לסיוג הרלוונטי.

והינה בע"א 8838/02 אבי גולדהמר ושות' נ' עיריית חיפה נקבע כי הנישומים יחויבו בגין שטחי החניה עפ"י הסיווג הקבוע ל"עסקים", אך בית המשפט הבהיר והדגיש כי הדבר נעשה בכפוף לצו הארנונה, ואך ורק משום שלא קיים סיווג אחר בצו הארנונה, אשר הולם את השימוש הנעשה בנכס.

לטעמנו פסה"ד האמור הינו פרי ביאושים שתחילתו בתהליך שגוי, ניסיון ללחוץ פתרון במקומות בהם לא היה קיים ואין הסדר נורמטיבי. יתרה מכך, הוא שונה תכלית השוני ממקורה של ההגדרה ויוצר שונות לא סבירה בין רשויות מקומיות. שהרי לא יעלה על הדעת שיקום בניין בן 20,000 מ"ר מקומות חניה יתנהל משך שנים כחניון, יוגדר כחניון לפי כל הכללים ותקנות התכנון, בעליו ייבחן וידע כי חניון הוא חניון ויום בהיר אחד תשונה הפרקטיקה ללא כל חוק ויום בהיר אחד תגבה הרשות המקומית תעריף עיקרי על אותם שטחים שעשוי להרקיע כדי פי 10 מהתעריף המקורי רק מאחר וצו הארנונה המקומי "שכח" להגדיר חניון עיסקי.

אנו סבורים כי בהעדר סיווג ספציפי לחניון עיסקי יש להמשיך והצמד לדיני הארנונה שהיו נהוגים עד כה ולכלל הסבירות ולהגדיר את החניון בהתאם לסיווג הקרוב ביותר הקיים בהוראות צו הארנונה תוך התייחסות ברורה לאופי הפעילות בשטח נשוא השומה. שהרי, לא סביר ששטח בקומה מינוס 5 המהווה חניון אפלולי יחוייב באותו התעריף של שטח עיסקי בקומה 48 במגדל משרדים.
עיוות נוסף הנוגד את דיני הארנונה ניתן ללמוד בעצם הצמדת תעריף שונה לחניה בו בזמן שמדובר באותו שימוש, באותו מיקום. כלומר, יכול וחניה בקומת מרתף מינוס 3 תחוייב לפי תעריף בנק מאחר והיא משרתת עובד בנק בו בזמן שחניה צמודה לה שתחוייב לפי תעריף תעשיה מאחר והיא משרתת עובד הייטק. מס הארנונה אינו אמור להבחין בזהות המחזיק אלא באופי השימוש ומשכך נוצר עיוות ואולי אף מתפתחת לה טענת אפליה. כך או כך ברי לכל בר בי רב כי מדובר במצב לא סביר.

אנו כמובן, מציעים לבחון כל מקרה לגופו ולהבין לעומקם של דברים מהם היבטי השומה, סוג החניון ואופי השימוש בו קודם שניגשים לפתור בעיה מעין זו.