לאחרונה הצלחנו להגיע להסדר מעניין, לפיו, הושבו לבעלת זכויות בנכס (חברת מסחרית) תשלומי היטלי פיתוח אותן נדרשה לשלם ערב קבלת ההיתר נוכח היותם של התשלומים כפל חיוב.

מדובר באירוע די שכיח, לצערנו, בו דרשו הן המועצה האזורית והן תאגיד המים תשלום שהתברר ככפול בגין התשתיות המשרתות את הנכס.

האירוע למעשה משקף מציאות מוכרת באזורי תעשיה חדשים ולעיתים גם ישנים. מציאות לפיה בעלי נכסים נדרשים לשלם תשלומי פיתוח במסגרת הסכם מול רמ"י או חברה מפתחת ולאחר מיכן נדרשים לשלם תשולם נוסף ע"י פיתוח עצמי או תשלום היטלי פיתוח לרשות ו/או לתאגיד.

לצורך האצת תהליכי פיתוח של אזורים חדשים מחתימה רמ"י ו/או הרשות המקומית את הרוכשים על הסכמי פיתוח אשר כוללים תשלום סכומים אשר אמורים לשמש לכיסוי הוצאות פיתוח האזור כגון; סלילת כבישים ומדרכות, תיעול וככל שהעניין נוגע לתאגידי מים אז תשלומים בגין הנחת צינורות מים וביוב.

אלא, שכאשר מגיע בעל הזכויות לבקש את היתר הבניה, לפתע מציבה הרשות ו/או התאגיד דרישות היטלים נוספות, חרף העובדה שדמי הפיתוח כבר שולמו והחברה המפתחת היא זו שביצעה את העבודות – קרי, כפל חיוב.

המצב בו עומד בעל זכויות בנכס, ערב קבלת היתר, ונדרש לשלם תשלום נוסף שאחרת לא יתקבל ההיתר מתסכל ומכעיסה עד מאוד שהרי ברור שלא יוכל להתמודד מול הדרישה בזמן סביר משמע, עיכוב משמעותי.

בעניינינו, נדרשנו להתמודד עם סיטואציה כאמור כאשר הלקוח  קיבל דרישת תשלום ערב קבלת ההיתר וזאת חרף תשלום קודם ששילם לרמ"י במסגרת הסכם שנחתם מס' שנים קודם לכן.

לאחר איסוף החומרים וניתוחם מצאנו כי דרישת התשלום אשר התבקשה מהרשות מהווה "כפל חיוב" ולכן אינה חוקית.

לאחר מאבק ממושך הצלחנו להשיב את דרישות הכפל לשביעות רצונה של בעלת הזכויות וזאת רק לאחר התערבותו של ביהמ"ש.